מודוב בע"מ ואח' נ' מרים פולאק ואח'

החלטה

בקשה להורות על הפקדת ערובה להוצאות.

בבקשה נטען כי המבקשים בהמרצת הפתיחה מתחמקים מזה 8 שנים מתשלום חובם למשיבים שעומד על כ-7 מיליון ₪. עד היו שולמו סוכמי כסף של אלפי שקלים בודדים, והמבקשים אף לא שילמו הוצאות משפט שנפסקו כנגדם.

המבקשות 1-2 הן חברות. מבקשת 2 היא חברה מחוקה. מבקשת 1 היא חברה בפירוק. באשר למבקשים 304 (אברהם ודוב), נטען כי הם חסרי אמצעים, וכי יש לחייבם בערובה להוצאות, משום שסיכויי הבקשה הם אפסיים, ומשום שהבקשה היא בקשת סרק שנועדה למשוך זמן.

לטענת המשיבים, סיכויי התוגענה הם נמוכים משום שמדובר בבקשה שעניינה בביטול פסק בורר שכבר אושר, ולאור העובדה כי הטענה עליה מסתמכים המבקשים היא טענת תרמית, אשר על פי ההלכה הפסוקה מתקבלת רק במקרים חריגים ביותר. המשיבים טענו (כפי שפורט גם בתשובתם לתובענה ובבקשה לסילוק על הסף), כי הבקשה מסתמכת על מספר שורות נבחרות שצוטטו מחומר החקירה של המשטרה, שורות שאף האמור בהן אינו תומך בבקשה.

בתשובתם של המבקשים לבקשה, הם לא כפרו בכך כי "הפרוטה אינה מצויה בכיסם", אולם, לטענתן הדבר נובע ממעשי התרמית של המשיבים. העובדה שאין למבקשים משאבים כלכליים, אין פירושה לטענתן כי בית המשפט צריל לחסום בפניהם את שעריו, ולמנוע מהם את האפשרות לברר את טענת התרמית אותה הם מבקשים להעלות בתובענה.

דיון

אחת המטרות העיקריות בהפעלת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה ערובה להוצאות, היא מניעת תביעות סרק, והבטח תשלום הוצאותיו של הנתבע, בעיקר כאשר בית המשפט סבור כי הסיכויים להצליח בתביעה הם קלושים. יחד עם זאת, אין להכביד יתר על המידה על מגישע תבוענות, כדי לא להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים (ר' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' שמינית, עמ' 673).

לכן, במסגרת בקשה לערובה להוצאות, על בית המשפט לבחון הן את מצבם הכלכלי של המבקשים וחשש לכך שאם התובענה שלהם תידחה – הם יוכלו לשלם את ההוצאות שייפסקו כנגדם, והן את שאלת סיכויי התובענה.

כעולה מהאמור לעיל, במקרה דנן אין חולק כי המצב הכלכלי של המבקשים הוא בכי רע, והם אף הם הודו בכך במסגרת תשובתם. אכן, אין מקום לחסום את המבקשים מהגשת תביעה רק בשל עוניים. יחד עם זאת, יש לחבון את הדברים גם מנקודת המבט לש המשיבים, כאשר אם ישנו חשש ממשי כי התובענה עלולה להידחות, יש להבטיח את האפשרות של המשיבים להפרע את הוצאותיהם במקרה כזה.

אני סבורה כי הסיכוי שהבקשה לביטול פסק בורר תידחה, איננו מבוטל – מדובר בבקשה לביטול פסק שכבר אושר לפני כ-8 שנים. הבקשה מבוססת על טענת התרמית. על פי הטענה, הפסק הושג בשל עדויות שקר ותרמית של המשיבים.

שני עניינים מרכזיים יקשו על המבקשים בקבלת הבקשה – הראשון, חלוף הזמן, וטענת ההתיישנות. המשיבים העלו במסגרת תשובתם (ובבקשה לסילוק על הסף שהם הגישו) טענות לפיהן העובדות הרלוונטיות היו ידועות למבקשים לפני מספר שנים, ומשהם לא הגישו את הבקשה במועד, אין לאפשר להם לעשות זאת כעת. השאלה מה היה ידוע למבקשים, מתי הם יכלו להגיש את הבקשה, והאם היה עליהם להמתין עד שהמשטרה תאפשר להם לעשות שימוש בראיות, היא שאלה כבדת משקל, שאם טענות המשיבים לגביה יתקבלו – תידחה הבקשה על הסף.

מעבר לכך, טענת תרמית בכלל, וטענת תרמית שנועדה לאפשר פתיחה מחדש של פסק דין חלוט, היא טענה חריגה, שיש לנהוג זהירות רבה מאוד בקבלתה. קבלת טענה כזו חותרת תחת אינטרס חשוב מאוד של סופיות הדיון ויציבות, ולכן היא מתקבלת כאמור רק במקרים נדירים. כעולה מתשובת המשיבים, הם סבורים כי אין באמור בעדויותיהם של מר פולאק ושל עו"ד גל במשטרה כדי להצדיק את המסקנה כי פסק הבורר ניתן עקב תרמית. יש לציין בהקשר זה גם כי בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום כנגד מר פולאק.

לאור כל הנסיבות אלה, ולאור ההלכה הפסוקה ביחס לביטול פסקי דין, הסיכוי כי התובענה תתקבל איננו גבוה. בנסיבות אלה, ולאור מצבם הכלכלי של המבקשים, אני סבורה כי יש לחייב אותם בערובה להוצאות המשיבים.

אני מחייבת את המבקשים להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 25,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה, כתנאי להמשך ניהול התובענה.

הסכום יופקד תוך 14 ימים מהיום.

ניתן היום, ד' טבת תש"ע, 21 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: